מה למדתי מהמסעדות בשיקגו?

זה מעלה לי את הסטנדרט.
כשאתה רואה איך עושים דברים ברמה הזו, אתה יודע שאפשר לעשות אותם גם בארץ.
את זה אני מביא לכל עסק שאני מלווה.

הוספיטליטי בכל סוג של עסק

הדבר הכי בולט פה הוא רמת השירות.
בכל סוג של עסק מרגישים את ההוספיטליטי.
בישראל זה לא קורה.

בארץ מספרים שזה בגלל שאין כוח אדם.
גם פה אומרים שאין כוח אדם.
אבל לכוח האדם שכן יש, יש הוספיטליטי ברמה מאוד גבוהה.
אז אני אומר לעצמי: אפשר לעשות את זה.

מוצר אחיד בכל סניף

ברשתות הגדולות, אלה שהתעמקתי בהן יותר, רואים את שני הצדדים.
יש כאלה שלא מנוהלות.
ויש כאלה שכן מנוהלות ושם רואים רמת מוצר מאוד גבוהה.

אפשר להתחבר למוצר יותר או פחות.
אבל רמת ההכנה גבוהה והם שומרים עליה בין כל הסניפים.
משכפלים אותה בצורה שמעוררת כבוד.

מי עובד מאחורי הדלפק

ראיתי כמה מקומות שמעסיקים עובדים עם צרכים מיוחדים.
בחלק מהמקומות הם אפילו רוב הצוות.
בפאסט פוד, ברשת כמו Culver's למשל, יש גם הרבה מאוד עובדים מבוגרים.
מעניין לראות את זה.

החיבור לקהילה

כאן העסק הוא חלק מהקהילה.
בעיר מסוימת הוא יהיה הספונסר של קבוצת הוקי הקרח.
הוא יחלק שוברים לבית הספר.
ובתהלוכה של הרביעי ביולי הוא יחלק לקהילה שוברים של הטבות.

אנשים מזדהים מאוד עם בית העסק.
בישראל יש את זה רק בקטנה וזה לא מנוצל.
אפשר לספור הרבה מאוד יישובים וערים בארץ שלא מנצלים את החיבור לקהילה: לקבוצות הספורט, למתנ"ס, לבתי הספר.

ומה זה אומר לך

אין פה קסם.
יש סטנדרט, שיטה ואנשים שמאמינים שאפשר.
כל מה שעובד כאן יכול לעבוד גם אצלך.

שי קומרצ'רוייעוץ וליווי מקצועי למסעדנים · מי אני